סיפור לשבת-נתינה

איכר סקוטי עני בשם פלמינג עבד בשדה. לפתע, שמע זעקה לעזרה מביצה קרובה. הוא עזב את כליו ורץ לביצה. שם, שקוע עד מותניו בבוץ שחור, היה ילד מבועת, צועק ונאבק לשחרר את עצמו. האיכר פלמינג הציל את הנער ממה שיכול היה להיות מוות נוראי ואיטי.

יום לאחר מכן, כרכרה מהודרת עצרה בסביבתו הדלה של הסקוטי. איש אציל ואלגנטי יצא והציג עצמו כאביו של הנער שהאיכר פלמינג הציל. "אני רוצה לתת לך פרס", אמר האציל. "הצלת את חיי בני". "לא, אני לא יכול לקבל תשלום עבור מה שעשיתי", האיכר הסקוטי ענה, דוחה את ההצעה.

באותו רגע, בנו של האיכר יצא החוצה מן הצריפון של המשפחה. "האם זה בנך?", שאל האציל. "כן", האיכר ענה בגאווה. "אני אעשה איתך עסקה. תן לי לספק לבנך את אותה רמת חינוך שבני יהנה ממנה. אם הנער הוא כמו אביו, הוא ללא כל ספק יגדל להיות גבר ששנינו נתגאה בו". וכך עשה.

בנו של האיכר פלמינג למד בבית ספר הטוב ביותר באותם זמנים, סיים את בית הספר לרפואה של בית החולים "סיינט מרי" בלונדון, והפך להיות ידוע בעולם כסר אלכסנדר פלמינג, מגלה הפניצילין.

שנים לאחר מכן, אותו בן של האיש האציל שהוצל מהביצה, חלה בדלקת ריאות. מה הציל את חייו? פניצילין. שמו של האציל? לורד רנדולף צ'רצ'יל. שמו של בנו? סר וינסטון צ'רצ'יל.

אם הסיפור ממש אמיתי? לא נדע! אבל המסר אמיתי. אדם צריך להיות בנתינה מכל הלב מבלי לצפות לתמורה.  ואז דווקא כשלא מצפים לתמורה, העולם מתגמל בענק.   שבת שלום!!! גליה ברוך