הזרע

סיפור לשבת-הזרע

 

הסיפור לשבת הפעם לקוח מספרה של רחל נעמי רמן "ברכות סבי".


לעיתים קרובות, נהג סבי להביא לי מתנה. פעם אחת הביא לי כוס נייר קטנה. היא היתה מלאה באדמה. "לא מרשים לי לשחק באדמה" אמרתי לו מאוכזבת. הוא חייך אלי בחיבה, קם, לקח קומקום תה ממערכת הכלים של הבובות שלי והוביל אותי למטבח, שם מילא אותו במים. כשחזרנו לחדר הילדים הניח סבא את הכוס על אדן החלון והושיט לי את קומקום התה. "אם תבטיחי לשים מעט מים בכוס כל יום, משהו עשוי לקרות" הוא אמר לי.

הייתי אז בת ארבע והבטחתי. בתחילה לא היה אכפת לי לעשות את זה, והרטבתי את האדמה שבכוס מתוך סקרנות לדעת מה יקרה, אך ככל שחלפו הימים ודבר לא קרה, התקשיתי לזכור את משימתי. לאחר שבוע שאלתי את סבא אם כבר הגיע הזמן להפסיק והוא נד בראשו ואמר: "כל יום נשומל'ה".

השבוע השני היה אפילו קשה יותר. כשסבא הגיע שוב ניסיתי להחזיר לו את הכוס, אך הוא סירב ואמר בפשטות: "כל יום נשומל'ה". בשבוע השלישי התחלתי לשכוח, לפעמים הייתי נזכרת רק לאחר שנשכבתי במיטה ואז נאלצתי לקום ולהשקות בחושך. אבל לא החסרתי אפילו יום.

בוקר אחד היו שם שני עלים קטנים וירוקים שלא היו שם בלילה הקודם. נדהמתי. הם גדלו מדי יום. לא יכולתי להתאפק וסיפרתי לסבא שלי, בטוחה שהוא יופתע בדיוק כמוני. אבל, כמובן, הוא לא הופתע. סבא הסביר לי שהחיים נחבאים במקומות הרגילים והלא צפויים ביותר. שמחתי מאוד.

"וכל מה שצריך לשם כך זה מים, סבא?"  שאלתי אותו. הוא נגע בקודקודי ברכות. "לא נשומל'ה," הוא אמר, "כל מה שנחוץ זו מסירות".