מר ארעי וגברת קבע- סיפור לסוכות

מר ארעי וגברת  קֶבַע / מאת הדס לאור אשור 


 סיפור מקורי לחג הסוכות, החג של קורות הגג הזמניות. הסיפור כפשוטו מתאים לילדים, אך כשמעמיקים בו עוד, עולות שאלות לגבי החיים.

סיפור על אין ספור בתים בעולמנו, בהם אפשר להתגורר, ועל בית אחד בתוכו באמת אפשר להרגיש בבית. ממה הוא עשוי?

                                                                                           

 

מַר ארעי  וּגְבֶרֶת קֶבַע / הִתְעוֹרְרוּ אֶתְמוֹל בְּשֶׁבַע

גְּבֶרֶת קֶבַע פִּהֲקָה / קָשָׁה לָהּ לָקוּם מִשֵּׁנָה עֲמֻקָּה

 

אַךְ ארעי  קִפֵּץ בְּאֹשֶׁר/ יֵשׁ לוֹ מֶרֶץ, הוּא בְּכֹשֶׁר .

 

אֵיפֹה נִפְגְּשׁוּ הֵם? בְּבֵיתָהּ שֶׁל גְּבֶרֶת קֶבַע:  / אַרְמוֹן בֶּטוֹן בָּנוּי עַל גֶּבַע.

יַחְדָּו סִכְּמוּ לִבְנוֹת סֻכָּה / יָפָה , מוּאֶרֶת וִירֻקָּה.

 

מַר ארעי  אָמַר, "בֵּינְתַיִם / בָּאַרְמוֹן נָשַׁב, רַק שְׁעָתַיִם"

גְּבֶרֶת קֶבַע הִתְפַּלְּאָה: "מַדּוּעַ? / הַלֹּא אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת כָּאן שָׁבוּעַ..."

 

"שָׁבוּעַ שָׁלֵם בְּאַרְמוֹן מִבֶּטוֹן??? / אֲנִי מַעֲדִיף מְלוּנָה מִקַּרְטוֹן...

שָׁבוּעַ בִּשְׁבִילִי זֶה דַּי וְהוֹתֵר / כַּנִּרְאֶה שֶׁעָלַי תִּצְטָרְכִי לְוַתֵּר

הָבִינִי, אֲנִי מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי - אֲנִי / רַק עִם גַּג מְאֹד זְמַנִּי!"

 

"גַּג מְאֹד זְמַנִּי?" גְּבֶרֶת קֶבַע לֹא הֵבִינָה / "תַּן דֻּגְמָא וְכָךְ אֲבִינָה!"

 

"אֲנִי כְּבָר מְאַחֵר, אֲנִי מְאֹד מְמַהֵר / מְחַכִּים לִי אוֹרְחִים בְּבַיִת אַחֵר

אָז אַסְבִּיר לָךְ מַהֵר, כִּי הַזְּמַן דּוֹהֵר:

לְאֲרָעִי כָּמוֹנִי, הַגַּגּוֹת הֲכִי יָפִים / הֵם גַּגּוֹת מִבַּדִּים, מַעֲלִים, מֵעֲנָפִים

גַּגּוֹת מִקַּשׁ , מִפַּח אוֹ מִצְּדָפִים / רַק לֹא גַּגּוֹת מֵרְעָפִים!"

 

"אֲנִי אוֹהֵב גַּגּוֹת שֶׁאֶפְשָׁר דַּרְכָּם לִרְאוֹת אֶת הַשָּׁמַיִם / כָּאֵלֶּה שֶׁאֶפְשָׁר לִבְנוֹת לְבַד,

עִם חֲבֵרִים, בִּשְׁתֵּי יָדַיִם / מִתַּחַת לְגַגּוֹת כָּאֵלֶּה אֲנִי מַרְגִּישׁ שָׂמֵחַ וּמְלֵא-אַהֲבָה 

מִתַּחַת לְגַגּוֹת כָּאֵלֶּה שׁוֹרָה תָּמִיד רוּחַ טוֹבָה;

בַּיִת עִם גַּג שֶׁכָּזֶה, זְמַנִּי, אֲרָעִי, / אֲנִי רוֹאֶה כָּל יוֹם כְּשֶׁאֲנִי מַבִּיט בָּרְאִי."

 

גְּבֶרֶת קֶבַע הִתְפַּלְּאָה / וּצְחוֹק קָטָן בַּפֶּה כָּלְאָה 

לְבַסּוֹף הֵרִימָה אֶת קוֹלָהּ / וְשָׁאֲלָה עוֹד שְׁאֵלָה:

 

אֲרָעִי, כְּלוֹמַר זְמַנִּי / לְמָשָׁל, הַיּוֹם אֲנִי כָּאן, וּמָחָר אֲנִי... אֵינִי?!"

 

"בְּדִיּוּק!", אָמַר ארעי, וְשִׁרְבֵּב רֹאשׁוֹ מִבַּעַד לַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ

"אֲנִי עוֹבֵר, אֲנִי נוֹדֵד, אֲנִי חוֹלֵף עִם הָרוּחַ

רַק כָּךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ בָּטוּחַ.

בְּבַיִת קָבוּעַ / אֲנִי מַרְגִּישׁ תָּקוּעַ / לֹא רָגוּעַ...

אֲנִי אוֹהֵב לְשַׁנּוֹת, לְחַדֵּשׁ, לְהַפְתִּיעַ, לְגַוֵּן ...

אַתְּ מְבִינָה לָמָּה אֲנִי מִתְכַּוֵּן?"

 

קֶבַע שׁוּב-פַ'ם הִתְפַּלְּאָה / אֶת לְשׁוֹנָהּ כִּמְעַט בָּלְעָה

וְשׁוּב שָׁאֲלָה : "בְּתוֹר ארעי / הַאִם גַּרְתְּ פַּעַם בָּאֹהֶל עַל אִי?"

"הוֹ, וַדַּאי, אֹהֶל הוּא בַּיִת אֲרָעִי לְתִפְאֶרֶת

הָיָה לִי מָתוֹק שָׁם כְּמוֹ לַדְּבוֹרָה בַּכַּוֶּרֶת

נִסִּיתִי גַּם לָגוּר בְּתֵל-חוֹל, כְּמוֹ נְמָלָה אוֹ חֲפַרְפֶּרֶת

אֲבָל גֵּרֵד לִי נוֹרָא, וּבַחֹשֶׁךְ שָׁמַעְתִּי אֶת הַחֲפַרְפֶּרֶת נוֹחֶרֶת

אָז עָבַרְתִּי לְתֵל-אָבִיב, לְקָרָוָן שֶׁל אֵיזוֹ גְּבֶרֶת

וְגַרְתִּי פַּעַם גַּם בִּצְרִיף עַל הָעֵץ, / בֶּחָצֵר, בְּחַיַּי, אֲנִי לֹא מִתְלוֹצֵץ

וּבֵית-ארעי הָיָה לִי גַּם בְּתוֹךְ אֳנִיָּה / שַׁטְנוּ בַּמַּיִם... אֵיזֶה כֵּיף זֶה הָיָה!"

 

"וְלֹא תַּאֲמִינִי, גְּבֶרֶת קֶבַע, שָׁמַעְתִּי שֶׁבְּיַפָּן / יֵשׁ הַרְבֵּה רְעִידוֹת אֲדָמָה

אֲבָל מַה?

כְּשֶׁהָאֲדָמָה רוֹעֶדֶת, וְהַבָּתִּים נוֹפְלִים מֵהָהָר / לַדַּיָּרִים הַיָּפָּנִים

לֹא נִשְׁבַּר שׁוּם דָּבָר,

כִּי הֵם בּוֹנִים בָּתִּים זְמַנִּיִּים מ... נְיָר!"

 

"בְּקִצּוּר", הִתְפָּרְצָה גְּבֶרֶת קֶבַע וְאָמְרָה:

"אַתָּה מִתְכַּוֵּן שֶׁאֲרָעִי אֵינוֹ נִשְׁאָר לְנַצֵּחַ

כְּמוֹ... כְּמוֹ לַמָּשָׁל... פִּצְעוֹן עַל הַמֵּצַח?"

 

"נָכוֹן", חִיֵּךְ מַר ארעי לְרֶגַע,

"אֲרָעִי הוּא כְּמוֹ... קֵן שֶׁל צִפּוֹר, כְּמוֹ תַּפּוּחַ עַל עֵץ, כְּמוֹ חַגִּים, כְּמוֹ שַׁבָּת, כְּמוֹ חֲלוֹם, כְּמוֹ פְּרָחִים בַּגַּן, כְּמוֹ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה...

רֶגַע אֶחָד הֵם כָּאן, וְאָז הֵם חוֹלְפִים, מְשַׁנִּים צוּרָה, עוֹבְרִים תַּחֲנָה...

וּמְקִימִים מֵחָדָשׁ בַּיִת אֲרָעִי אַחֵר

בְּמָקוֹם אַחֵר, בִּזְמַן אַחֵר, בְּרֹאשׁ אַחֵר, בַּאֲדָמָה אַחֶרֶת,

וְתָמִיד מַשְׁאִירִים לָנוּ מַזְכֶּרֶת:

נוֹצָה, עָלָה, רֵיחַ, רַעְיוֹן, הַרְגָּשָׁה, שִׁיר..."

 

"אָז לָמָּה בְּכָל זֹאת"  / (גְּבֶרֶת קֶבַע לֹא הִתְאַפְּקָה...)

"לָמָּה דִּבַּרְתָּ שָׁעָה אֲרֻכָּה / וְהֵעַרְתָּ אוֹתִי מִשֵּׁנָה עֲמֻקָּה

אֵיךְ כָּל מַה שֶּׁסִּפַּרְתָּ לִי קָשׁוּר ל... סוּכָּה???

הַאִם לֹא הִסְכַּמְנוּ שְׁנֵינוּ עַל כָּךְ / שֶׁנִּפָּגֵשׁ כְּדֵי לִבְנוֹת סֻכָּה עִם סְכָךְ???"

 

"הוֹ-הוֹ-הוֹ", מַר ארעי קִפֵּץ וְרָקַד

"הַסֻּכָּה הִיא בֵּית-ארעי אָהוּב עָלַי בִּמְיֻחָד

וּבְעֶצֶם, לֹא רַק עָלַי, הַבִּיטִי סְבִיבֵךְ :

אֲנָשִׁים רַבִּים, / גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, / עֲשִׁירִים וַעֲנִיִּים, / שׁוֹבָבִים וּרְצִינִיִּים

בּוֹנִים סֻכּוֹת עִם גַּגּוֹת זְמַנִּיִּים!"

 

גְּבֶרֶת קֶבַע פִּהֲקָה / וְאִחֲלָה לַאֲרָעִי שֵׁנָה מְתוּקָה...

הַיּוֹם נִגְמַר / מִי יוֹדֵעַ הֵיכָן יִתְעוֹרְרוּ מָחָר...

 

בְּאַרְמוֹן מִבֶּטוֹן?       בִּמְלוּנָה מִקַּרְטוֹן?     בְּאֻרְוָה עִם אָתוֹן?     בְּתוֹךְ יָקִינְטוֹן?

בְּמַשָּׂאִית מֵאָה טוֹן?  בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן?      בְּחֶדֶר קָטֹן?

בְּתוֹךְ נְיַר עִתּוֹן?       עַל כֵּס הַשִּׁלְטוֹן?       בַּיָּם עַל שִׂרְטוֹן?      

 

... אֵם תִּהְיֶה בֵּינֵיהֶם אָהֲבָה דֶּרֶךְ קֶבַע / בְּלִי הֶבְדֵּל דֵּעָה אוֹ צֶבַע

אִם יִהְיוּ בֵּינֵיהֶם כָּבוֹד וְשִׂמְחָה וְשָׁלוֹם, / יַרְגִּישׁוּ בַּבַּיִת בְּכָל מָקוֹם!  לא ככה? 

                

חג שמח עם תחושת בית באשר תהיו!