צבעים

מלחמת הצבעים - סיפור

עם החורף וכל הירוק העוטף אותנו הנה סיפור קטן על יופי.

לפני שנים רבות, בארץ רחוקה, החלו הצבעים השונים להתווכח.
כל אחד מהם טען שהוא הכי טוב, הכי חשוב, הכי שימושי, הכי מוצלח.

הירוק אמר: "ברור שאני הכי חשוב! אני מסמל את החיים והתקווה. נבחרתי להיות צבעם של הדשא, של העצים והעלים. בלי הכלורופיל הירוק שבצמחים, כל החיות ימותו. הביטו אל עבר השדות המוריקים וראו ששם אני נמצא ברוב."  

התכלת קטע אותו ואמר: "אתה חושב רק על האדמה, אבל קח בחשבון את השמיים והים. המים הם הבסיס לחיים. השמיים מעניקים מרחב, שלווה ורוגע. ללא השקט שבי, הייתם כולכם כלום."

  הצהוב גיחך: "אתם כולכם כל כך רציניים! אני מביא איתי שמחה, עליזות וחום לעולם. השמש היא צהובה, הירח צהוב, הכוכבים צהובים. בכל פעם שמביטים בחמניה, העולם כולו מתחיל לחייך... בלעדי לא היה שום כיף!"

  הכתום התערב והוסיף: "אני הוא צבעם של הבריאות והכוח. אני אולי נדיר, אבל זה עושה אותי יקר יותר. אני נושא את הויטמינים החשובים ביותר; חשבו על גזר, דלעת, תפוז, מנגו ופאפאיה. אני לא מופיע בכל מקום, אך כשאני ממלא את השמיים בשעת זריחה או שקיעה, היופי שבי כל כך מהמם, עד שאף אחד לא שם לב אליכם בכלל."

 האדום לא יכל לשאת את זה יותר, וצעק: "אני הוא השליט של כולכם! אני הדם – דם החיים! אני מביא את האש לחיים, אני מוכן להלחם עבור כל מטרה נעלה. אני הוא צבעם של הסכנה והאומץ. בלעדי – האדמה עלולה להיות שוממה כמו הירח. אני צבעה של השושנה האדומה, של התשוקה ושל האהבה! אני! אני!"

 הסגול הזדקף, הרים אז את ראשו למלוא גובהו ואמר מלא חשיבות עצמית: "אני צבעם של בני המלוכה ובעלי העוצמה. מלכים, דוכסים ורוזנים תמיד בחרו בי בשל היותי סימן לסמכות, כוח וחכמה. אני מלא הוד והדר, אני צבע הגלימה העוטפת את כתפיהם של המלכים!"

 הכחול חיכה שכולם יסיימו ואז הוסיף בשקט אך בהחלטיות: "חשבו עלי. אני הוא צבעו של השקט. אתם כמעט ולא מבחינים בי, אך בלעדי כולכם חסרי חשיבות. אני מייצג את עומק המחשבה וההרהור, הדמדומים ומצולות הים. אתם זקוקים לי לאיזון, לתפילה ושלום פנימי. ללא ספק – אני החיוני מבין כולכם."

 כך המשיכו כל הצבעים להתפאר, כל אחד מונה את מעלותיו ושימושיו, משוכנעים בצדקתם.
הוויכוח הפך קולני יותר ויותר, עד שאור חזק הופיע למולם והכה אותם בתדהמה גדולה. רעם עצום החל להתגלגל סביבם וגשם דק טיפטף על ראשיהם, בהתחלה רגוע ולאט לאט הלך וגבר.
הצבעים המבוהלים, שפחדו שהמים הרבים ישטפו אותם, הצטופפו יחד בתקווה להתנחם זה בזרועות זה.

וכך, בעיצומה של הסערה, הופיע קול, קולו של הגשם שאמר להם: "צבעים מטופשיםאתם רבים בינכם בעיוורונכם, כל אחד מנסה לשלוט על האחר.

האין יודעים אתם, שכל אחד מכם נוצר בשביל סיבה מסויימת, יחיד ומיוחד?
האם שכחתם את ייעודכם – להביא לעולם יופי ושמחה, איזון והרמוניה?  כל אחד מכם מושלם ומיוחד, ולכל אחד תפקיד משלו – מי אתם שתחליטו שתפקידו של האחד חשוב יותר מתפקידו של האחר?
שלבו ידיים ובואו אלי!"

לאט לאט ובהססנות החלו הצבעים הנרגשים להחזיק ידיים ולהתקרב אל הגשם.

כאשר התקרבו אליו מספיק לחש להם הגשם ברוך וחמימות: "מעתה ואליך, כאשר ירד גשם והעולם יראה אפור כאילו כל הצבע, השמחה והתקווה נשטפו ממנו, אתם תחזיקו ידיים, ותתפרשו לאורך הרקיע בקשת מרהיבה וארוכה, להזכיר לכולכם שניתן לחיות יחד בשלום.


בתור ישראלים אנחנו נוטים לשכוח שאמנם אנחנו עשויים להיות - חילונים / דתיים / שמאלנים / ימנים / סטרייטים / הומואים / אתיופים / מרוקאים / תימנים / אשכנזים / רוסים / יהודים / ערבים / גברים / נשים - אך לפני כל הדברים שמפרידים בינינו - כולנו קודם כל בני אדםלמרבה הצער המציאות מוכיחה לנו שוב ושוב שהזמנים היחידים בהם אנחנו מצליחים להתאחד לזמן מה, הם בעיתות של עימות עם אויב מבחוץ.
האם ישנה אופציה נוספתהאם ניתן לראות את המאחד ביננו גם בזמנים של שלום ? תחשבו על זה,

 

 

גליה ברוך מולדת: נטורופתיה, תזונה, צמחי מרפא, הומאופתיה, דיקור, סו ג'וק, עיסויים שונים.  0547475959